<h1>כתוב שם לראב"ד — שבועות</h1>
<h2>דף נ:</h2>
במאור [שבועות] דף יז. ד"ה כתב הר"ר יוסף. לרי"ף סי' אלף קמה. כתוב שם: כתב הרב רבי יוסף הלוי ז"ל שתי כסף כספים דאית מינייהו בדינר וכו', עד נמצאו שתי כסף ל"ב חבות שהוא שליש הדינר. אמר אברהם: שמא החכם שיער במקומו שהדינר נתמעט או שמא המ0עִין נתמעטו וחזרו להיות שמנה בדינר צורי, אך על חשבון הפרוטות לא אדע לו טענה, ושמא טעות סופר היא, כי יש עוד טעות אחרת בכלל דבריו שאמר דהאי כסף טענת כסף מדינה היא, וזה לא איפשר, דאם כן אפילו לחשבונו לא יבוא זה החשבון כי אם פחות הרבה. ועוד דבהדיא אמרינן בקידושין [דף יא] דהאי כסף קצוב הוא וכסף צורי הוא, והגירסא ודאי שאמרה בעד אחד טעות סופר היה אבל מה שכתב בשבועת שומרים דלא בעינן טענת שתי כסף יפה אמר, דכיון דלא בעינן כפירה והודאה, דלא סבירא לן כרמי בר חמא [ב"ק דף קז.] אלא כרבי חייא בר יוסף דאמר [שם] עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתיב כי הוא זה במלוה הוא דכתיב, הילכך שתי כסף נמי לא בעינן, דכסף וכלים אמלוה הוא דכתיבי כדאמרינן [דף מ:] טענו שתי מחטין והודה לו באחת מהן חייב לכך יצאו כלים למה שהן אלמא כולא מילתא אמלוה שדינן ליה ומפקינן לה משומרין כי היכי דמפקינן להודאה במקצת דמפקינן לה משומרים אע"ג דכתיבא גבייהו ושדינן לה אמלוה מטעמא דרבה [דף מב: וש"נ] הם הכי נמי לשתי כסף דאיפשר בכפירת שתי כסף הוא דרמא רחמנא שבועה עליה דילמא אשתמוטי משתמיטו ליה, אבל בציר מהכי אי לאו דקושטא הוא לא הוה כפר ביה באשתמוטי דמילתא זוטרתי היא. אבל בשבועת שומרים דלא ידע ביה אימר אפילו בפרוטה נמי, וטעמא דמסתבר הוא, ולישנא דגמרא [דף מ.] נמי הכי משמע דקאמר לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת לוה.
